UroVita - תוסף טבעי לתמיכה בשלפוחית רגיזה ובדליפות שתן

שתי לידות בשנתיים וחצי ומאז אני מדליפה בכל התעטשות. בטיפת חלב אמרו לי שזה יעבור לבד וחיכיתי שנתיים. זה לא עבר לבד. מה שעזר זה משהו שמזין את הרקמה ולא עוד תרגילים.

הייתי מצליבה רגליים בכל בדיחה כדי לא לדלוף. בחודש שעבר צחקתי בקול בבית קפה ורק בדרך הביתה שמתי לב שלא עשיתי את זה.

בחוג ספינינג הייתי יושבת בעליות במקום לעמוד, כי בעמידה זה היה בורח לי. אף אחת לא ידעה למה.

כל התעטשות הייתה דליפה, בלי יוצא מן הכלל. עכשיו אני מתעטשת ולא נעצרת לבדוק.

בגיל 43 לא חשבתי שדליפות שתן זה נושא בשבילי. הרופאה אמרה שזה מוקדם מדי. כנראה שלא, כי זה קרה לי וזה מה שעזר.

חזרתי לשיעור התעמלות אחרי שנתיים. הקפיצות היו הדבר שהכי גרם לי לדלוף, והיום אני עושה אותן.

חשבתי שזה מוצר לאמא שלי. הזמנתי לשתינו, ובסוף אני זו שממשיכה להזמין, כי אצלי הדליפות היו גרועות יותר.

ה״אני חייבת עכשיו״ היה מגיע בלי אזהרה ולפעמים לא הספקתי. היום יש לי זמן להגיע לשירותים.

הייתי נכנסת הביתה ורצה לשירותים עוד לפני שהורדתי את המעיל. עכשיו אני מורידה מעיל, מניחה תיק, ורק אחר כך. נשמע קטן אבל זה היה הסימן הראשון שמשהו זז.

ישנתי בחדר האורחים ארבע שנים כי קמתי ארבע פעמים בלילה והערתי אותו. בעלי חשב שזה בגלל הנחירות שלו.

הדבר הראשון ששמתי לב אליו היה דווקא בבוקר, שהמצעים יבשים. אחר כך הבנתי שגם לא קמתי בלילה. לקח לי עוד שבועיים להבין שזה קשור.

הפסקתי לשתות שעתיים לפני כל יציאה כדי לא לדלוף, והייתי צמאה כל הזמן. עכשיו אני שותה כמו בן אדם.

שנים בחרתי שולחן בבית קפה לפי המרחק לשירותים. בפעם האחרונה בחרתי לפי השמש.

עדיין לוקחת פד לנסיעות ארוכות, אבל בעיר כבר לא.

שלוש לידות ואמרו לי שדליפות זה המחיר. לא אמרו לי שיש משהו שמטפל בסיבה. לא שאלו אותי בכלל.

הראיתי את הרכיבים לרופאה שלי לפני שהתחלתי כי לא רציתי לקחת סתם משהו לדליפות. היא אמרה שאין בעיה וזה הרגיע אותי.

הייתי בפיזיותרפיה חצי שנה ולמדתי להפעיל שרירים שלא ידעתי שיש לי. הדליפות פחתו קצת ואז נתקע. השילוב של השניים הוא מה שהזיז.

אני ממשיכה עם תרגילי רצפת האגן וגם לוקחת. התרגילים לבד הורידו לי חצי מהדליפות, השילוב הוריד כמעט הכל.

אין טעם ואין ריח. בולעת ושוכחת, ואחרי חודשיים גם שכחתי מתי בפעם האחרונה החלפתי פד.

הקפסולות לא קטנות ובהתחלה זה הפריע לי. עם כוס מים מלאה זה עובר. שווה את זה בשביל להפסיק לדלוף.

הכי אהבתי שזה לא עוד משימה ביום. שתי שניות בבוקר במקום לחשוב על השירותים כל היום.

החבילה הגיעה בקופסה חומה בלי כיתוב, וגם החיוב לא מזכיר את השם. כשמזמינה מוצר לדליפות שתן זה בדיוק מה שרציתי.

גרה בבניין עם שכנים סקרנים ולא רציתי שמישהו ידע שאני מזמינה משהו לדליפות. אף אחד לא ידע.

לקח זמן, אבל הפחד שתהיה דליפה באמצע היום נרגע. זה מה שהיה הכי חשוב לי, לא המספרים.

הפסקתי לקחת את הנכדים לפארק כי אין שם שירותים ואני לא מחזיקה. חזרנו לשם פעמיים החודש.

השיפור אמיתי אבל הדרגתי. בשיעול חזק עדיין יוצאות לי כמה טיפות, פשוט הרבה פחות מפעם.

הרמתי את הנכד בלי לחשוב פעמיים. לפני שנה הרמה כזאת הייתה מסתיימת בתחתונים רטובים.

שבעה שבועות עד שהדליפות ירדו. לא שישה, לא שמונה. כתבתי את זה ביומן כי לא האמנתי לעצמי.

בסופר הייתי מתכננת מסלול לפי השירותים. היום אני פשוט קונה.

הייתי קמה ארבע פעמים בלילה. אחרי חודש וחצי ירדתי לפעמיים ולפני שבוע קמתי פעם אחת.

עדיין קמה פעם אחת בלילה לשירותים. פעם אחת זה לא ארבע.

ארבע שנים לא הצטרפתי לנסיעות עם החברות. בחודש שעבר נסענו שש שעות ולא בדקתי אף פעם איפה השירותים.

טסתי לחו״ל אחרי חמש שנים שלא, כי פחדתי מטיסה ארוכה בלי גישה לשירותים. ישבתי ליד החלון ולא ליד המעבר.

הייתי קונה חבילת פדים כל שבועיים. חישבתי ובשנה זה יצא יותר ממה שהמוצר הזה עולה.

שנים סחבתי תחתונים להחלפה בתיק. הוצאתי אותם לפני שלושה שבועות ולא החזרתי.

ישבתי וחישבתי כמה הוצאתי על פדים בחמש שנים. העדפתי לא לדעת את המספר, אבל ידעתי. זה מה שגרם לי להזמין.

ירדתי מפד יומי לפד דק פעם ביומיים. לא אפס אבל הבדל ענק.

הסתרתי את חבילת הפדים מתחת לירקות בכל קנייה. בשביל מי בדיוק עשיתי את זה, אני עדיין לא יודעת.

אמא שלי דלפה, אחותי מדליפה, ואני אמרתי לבת שלי שזה מה שיש. שלושה דורות שמקבלים את זה. מישהי צריכה לעצור.

לא בטוחה שזה הכל בזכות זה, אולי גם ירדתי קצת במשקל. אבל הדליפות פחתו ואני לא עוצרת עכשיו כדי לבדוק למה.

סיפרתי לרופא על הדליפות והוא אמר שזה חלק מהגיל. זה היה סוף השיחה. אף אחד לא הציע לי כלום.

הלכתי לשלושה רופאים בגלל הדליפות. יצאתי משלושתם עם אותה תשובה, שזה הגיל.

עשיתי תרגילי רצפת אגן שנתיים. הדליפות ירדו קצת ואז נתקע במקום, וזה מה שאף אחד לא מסביר.

לא נעים לדבר על זה, אבל הפחד לדלוף באמצע השפיע גם על הזוגיות. הביטחון חזר ואיתו גם הקרבה.

שמרתי על הנכדה יום שלם בלי לבדוק איפה השירותים ובלי פד. זה לא קרה לי שנים.

בחודש הראשון הדליפות לא זזו והייתי בטוחה שזרקתי את הכסף. מהשבוע השישי זה התחיל.

יש שיפור בדליפות אבל לא דרמטי כמו שציפיתי מהביקורות. אני בחודש השלישי וממשיכה.

התיק שלי תמיד היה עם פדים. עכשיו יש בו רק ארנק וטלפון.

בת 36, שתי לידות, דליפות בכל התעטשות. אחרי חודשיים זה כמעט לא קורה.

כל שיעול היה דליפה. עכשיו אני משתעלת ולא זזה מהמקום.

הפיזיותרפיסטית אמרה שהשרירים שלי חזקים ושהבעיה במקום אחר. זה מה שהוביל אותי לפה.

אורולוג אמר לי לשתות פחות. זה לא פתר כלום. זה כן עזר, גם אם לא ב-100 אחוז.

הלכתי לחוג יוגה אחרי שנתיים שלא העזתי. הפוזות ההפוכות היו הדבר שהכי פחדתי ממנו, כי שם זה תמיד קרה. עשיתי אותן והיה בסדר.

בכל פעם שהרמתי סל כביסה רטוב הייתי מתכווצת. היום אני מרימה אותו מהרצפה בלי לחשוב פעמיים.

הכלבה מושכת ואני הייתי צריכה לחזור הביתה באמצע ההליכה כי זה התחיל לבורח לי. עכשיו אנחנו עושות את כל הסיבוב.

אני בת 44 ובמשך שלוש שנים לא סיפרתי לאף אחד שזה קורה לי. הסתובבתי עם פד דק כל יום והתביישתי לקנות אותו בסופר ליד הבית. אחרי חודש וחצי הפסקתי לשים אותו בימים רגילים. לא האמנתי שזה יקרה לי.

בחדר כושר הפסקתי לקפוץ בגלל הדליפות. חזרתי לקפוץ.

חשוב שתדעו שזה לא מיידי. מי שמחפשת שהדליפות יפסיקו תוך שבוע תתאכזב.

כל פעם שהתכופפתי לקשור נעליים זה היה בורח לי קצת. הפסיק.

אני מורה. לעמוד מול כיתה ולהשתעל זה היה סיוט. השתפר מאוד, לא נעלם לגמרי.

קפסולות קטנות, נבלעות בקלות. לא כמו דברים אחרים שניסיתי.

בת 57 ואחרי גיל המעבר הכל נהיה גרוע יותר. הדליפות הפכו מדבר שקורה לפעמים לדבר שקורה כל יום. אני לוקחת חודשיים וחצי. היום זה בערך פעם בשבועיים ורק אם אני משתעלת חזק.

חודש ראשון כמעט כלום. חודש שני התחיל לזוז. אל תוותרו מוקדם.

ישנתי עם מגבת מתחת לסדין ליתר ביטחון. כבר חודשיים שאין שם כלום.

חמש שנים עם פד יומי. היום רק כשאני יוצאת לטיול ארוך, ליתר ביטחון.

הנכד קופץ עליי על הספה וזה כבר לא מפחיד אותי.

אני מניחה את הבקבוק ליד הקומקום, ככה אני לא שוכחת. חודשיים ככה והדליפות ירדו משמעותית.

נשאתי שקיות מהסופר למעלה וזה היה בורח לי בכל קומה. כבר שלושה שבועות שלא.

חודשיים ואני כבר לא חושבת על זה כל היום.

לא שתיתי כלום אחרי שבע בערב וזה עדיין קרה. עכשיו אני שותה תה בעשר ולא קמה.

הציעו לי ניתוח ודחיתי. ניסיתי את זה קודם ואני שמחה שכן.

התעטשות אחת והייתי צריכה להחליף. כבר חודש שאני מתעטשת וממשיכה הלאה.

לקחתי מארז שלושה כי כתוב שהשינוי נבנה בחודשיים. אחרי חודש הדליפות עוד היו שם, אחרי חודשיים כבר לא.

עובד.

בהתחלה חשבתי שזה פלצבו. עברו חודשיים וזה עדיין עובד, אז כנראה שלא.

קניתי מארז אחד, הדליפות לא זזו והתאכזבתי. קניתי עוד שלושה כי הבנתי שלא נתתי לזה מספיק זמן. זה מה ששינה.

טיסה של ארבע שעות בלי להיתקע בתור לשירותים. לא האמנתי.

עזר לדליפות אבל פחות לדחיפות. חצי מהבעיה נפתרה, וגם זה שווה לי.

ישנתי שינה רצופה בפעם הראשונה מזה שנתיים. בכיתי בבוקר.

ממשיכה עם התרגילים וגם לוקחת. ביחד זה עובד הכי טוב.

אצלי השיפור חלקי. בלילה כן, בהתעטשות עדיין יוצא קצת. עדיין מרגישה שזה שווה את זה.

הדוור מסר לשכן ולא היה לי אכפת. אין שום דבר על הקופסה שמרמז שזה מוצר לדליפות.

מגיל 50 הפסקתי לרוץ. חזרתי לרוץ בגיל 54.

הדבר הכי טוב זה שהפסקתי לישון על מגבת.

קניתי בלי ציפיות אחרי שלושה דברים אחרים שלא עשו כלום. אני לוקחת תשעה שבועות. הדליפות בשיעול ירדו מכל פעם לאולי פעם בשבוע, ובלילה אני קמה פעם אחת במקום שלוש. זה לא ריפוי, אבל זה שינוי אמיתי.

בינוני עד טוב. בלילה כן, ביום עדיין יוצא לי קצת. בגילי אני לוקחת מה שיש.

זה לא קסם. לקח לי שבעה שבועות עד שהרגשתי משהו אמיתי.

השתפר. לא מושלם, אבל השתפר הרבה.

הפיזיותרפיסטית אמרה שהשרירים שלי בסדר ושהדליפות מגיעות ממקום אחר. זה הכיוון שחיפשתי.

ירדתי מחבילת פדים כל שבועיים לחבילה פעם בחודש וחצי. לא נגמר, אבל ההוצאה ירדה בחצי.

חתונה של אחיין, רקדתי ולא נכנסתי לשירותים אפילו פעם אחת.

ארבע שנים אחרי הלידה השלישית עוד הייתי עם פד. זה מה שהוציא אותי מזה.

זה לא נעלם לגמרי, אבל במקום ארבע קימות אני על אחת וזה כבר חיים אחרים.

שלוש קימות בלילה הפכו לאחת. אני לא יודעת להסביר כמה זה שינה לי את היום שאחרי.

הפסקתי לקנות פדים אחרי שבע שנים. פשוט הפסקתי.

שתי קפסולות בבוקר עם הקפה ושכחתי שאני לוקחת משהו.

לא זול, אבל פדים עולים לי יותר בשנה.

נסיעה של עשרים דקות הייתה דורשת עצירה. כבר לא.

עבדתי על זה שנה עם תרגילים ולא זז. פה תוך חודשיים הדליפות בצחוק ירדו משמעותית.

מה שהכי הציק לי זה רשרוש האריזה בשירותים בעבודה. לא צריכה אותם יותר.

שלוש לידות ומאז זה אף פעם לא חזר להיות מה שהיה. עכשיו זה הכי קרוב שהיה.

עשיתי פיזיותרפיה של רצפת האגן שנה שלמה. זה עזר קצת. השילוב של שניהם עשה את ההבדל.

לקחתי מארז שלושה בגלל ההנחה ובדיעבד זה היה נכון, כי צריך זמן.

קניתי פדים כל חודש בערך בשמונים שקל. החודש לא קניתי.

הפסקתי להיות קרובה לבעלי בגלל הפחד שזה יקרה. חזרנו.

בשוק ביום שישי הייתי קונה מהר וחוזרת הביתה לשירותים. בפעם האחרונה הסתובבתי שעה.

בזומבה הייתי עומדת בצד בקטעי הקפיצות. השבוע קפצתי עם כולן.

ציפיתי ליותר מהר. בסוף זה הגיע, אבל לקח זמן.

באוטובוס ישבתי תמיד ליד הדלת, שאוכל לרדת מהר אם לא אחזיק. בשבוע שעבר תפסתי מקום באמצע.

הפסקתי להמציא תירוצים לבעלי כשלא רציתי לצאת מהבית בגלל הדליפות. זה נשמע קטן אבל זה היה הדבר הכי כבד.

צחוק היה האויב שלי. חברה מתחילה בדיחה ואני כבר מחשבת כמה זה יהיה רע.

חישבתי כמה הוצאתי על פדים בשנתיים. הפסקתי להתלבט על המחיר.

הקופסה קטנה ונכנסת במגירה. לא מתפרסם על המדף בשירותים.

עברתי מפד גדול לפד דק. בשבילי זה הישג ענק, גם אם עוד לא ירדתי מהם.

הרופאה אמרה שזה הגיל ושאין הרבה מה לעשות. יש מה לעשות.

בחורף הדליפות תמיד החמירו אצלי. זה החורף הראשון שאני לא קמה פעמיים כל לילה.

נסיעה של שעה לירושלים הייתה מלחיצה אותי מראש. כבר לא.

הבאתי את רשימת הרכיבים לרופאת המשפחה לפני שהתחלתי לקחת את זה לדליפות. קיבלתי אור ירוק וגם סקרנות ממנה.

שתי קומות מדרגות הספיקו כדי שתהיה דליפה. עכשיו אני עולה ברצף ועוצרת רק כי אני מתנשפת.

התחלתי יוגה אחרי שנים ופחדתי מהתנוחות ההפוכות בגלל דליפות. אחרי חודשיים כבר לא בדקתי את השעון.

הרמתי את הנכדה ודלף לי. הפסקתי להרים. עכשיו אני מרימה אותה.

התחושה הזאת שאת חייבת עכשיו ואין שנייה. היא נרגעה.

בן זוגי הפסיק להתעורר באמצע הלילה בגללי. גם זה שווה משהו.

ויתרתי על טיולים ארוכים כי לא ידעתי איפה יהיו שירותים. נסעתי לצפון לשלושה ימים.

קמתי ארבע פעמים בלילה. עכשיו פעם אחת, לפעמים אפס.

מרוצה מאוד.

לקחתי לאמא שלי והיא מבסוטה. גם אני.

ממליצה.

אין טעם, אין ריח, לא מרגישים כלום. בשבילי זה חשוב.

הפסקתי לנסוע באוטובוס בגלל זה. חזרתי.

חשבתי שאני לבד עם זה עד שקראתי פה את הביקורות. גם זה עשה לי משהו.

לא סיפרתי לו שנתיים. כשסיפרתי הוא אמר שהוא ידע וחיכה שאפתח.

ארבע לידות, ומאז כל התעטשות הייתה דליפה. אמרו לי שככה זה אחרי. התברר שלא חייבים להסכים לזה.

שמרתי על התאומים יום שלם בפארק. פעם הייתי מתנה את זה בזה שיש שם שירותים.

התלבטתי בגלל המחיר. חישבתי כמה הוצאתי על פדים בשנתיים האחרונות והפסקתי להתלבט.

משחק תופסת בגינה עם הנכדים זה דבר שוויתרתי עליו. חזרתי לשחק.

בחתונה של האחיינית רקדתי עם הנכדות. שנה קודם הייתי מוצאת סיבה לשבת כדי לא לדלוף.

אחרי שלושה שבועות עוד לא ראיתי שינוי ורציתי להחזיר. טוב שחיכיתי.

לקחתי בטעות בערב בשבוע הראשון ולא קרה כלום. עברתי לבוקר וזה יותר נוח.

הייתי מאתרת שירותים בכל מקום שנכנסתי אליו. לא עשיתי את זה כבר שבועיים.

התלבטתי על המחיר, במיוחד על מארז שלושה. בסוף זה יצא פחות ממה שהוצאתי על פדים בשנה.

הייתי קמה בשתיים ובארבע. היום אני קמה בשש.

לא יכולתי לעמוד בתור בסופר. היום אני עומדת כמו כולם.

מגיל 36 לא יכולתי להשתעל בלי לחשוב פעמיים. עכשיו אני פשוט משתעלת.

ריצה קלה הייתה בלתי אפשרית בשבילי. חזרתי לרוץ בפארק שלוש פעמים בשבוע.

הדחף הגיע משום מקום ותוך שניות. עכשיו יש לי זמן להגיע.

עזר קצת. ציפיתי ליותר אחרי חודשיים. הלילות השתפרו, ביום כמעט לא.

בת 67 ואחרי שנתיים של פד כל יום, אני עכשיו בלי. זה הכל.

לקחתי חודשיים ולא ראיתי שינוי אמיתי אצלי. החזירו לי את הכסף בלי ויכוח, על זה מגיע להם קרדיט.

סוף סוף משהו שעשה הבדל.

הגיע תוך שלושה ימים באריזה דיסקרטית לגמרי. אף אחד בבניין לא יודע מה קיבלתי.

עמידה בתור בבנק הייתה מלחיצה כי לא ידעתי אם אחזיק. היום זה עדיין לא מושלם אבל אני כבר לא יוצאת מהתור.

הרמתי ארגז בעבודה ומיד הרגשתי שזה יוצא. אחרי שישה שבועות הרמתי את אותו ארגז ולא קרה כלום.

אחרי הלידה השנייה כל קפיצה עם הילדים בבריכה הייתה דליפה. השתפר מאוד.

התעוררתי רטובה בערך פעמיים בשבוע. כבר חמישה שבועות שלא.

יש לי שלפוחית רגישה מאז ומתמיד. הרבה פחות ריצות לשירותים עכשיו.

בעלי התעורר ממני כל לילה. שנינו ישנים עכשיו.

המפתח בדלת היה הטריגר הכי גרוע שלי, ברגע שהייתי מגיעה הביתה זה היה בורח. עכשיו אני פותחת ומניחה את הסלים קודם.

שווה כל שקל.

ישבתי תמיד ליד המעבר בקולנוע. בפעם האחרונה ישבתי באמצע.

ישנתי אצל הבת שלי עם הנכדים בפעם הראשונה מאז שאני לא יודעת מתי.

אמרו לי שזה חלק מלהיות אמא ושאסתגל. לא הסתגלתי וטוב שלא.

מפתח בדלת היה טריגר. ברגע שהתקרבתי לבית זה התחיל ללחוץ. נפסק.

ניסיתי חמוציות לבד שנים. זה לא אותו דבר בכלל.

משתמשת שישה שבועות. השינוי הכי בולט אצלי בלילה.

כבר לא קמה בלילה. זה כל מה שרציתי.

ויתרתי על שיעורי המים כי בדרך מהבריכה למלתחה זה היה בורח לי. חזרתי לפני חודש.